פש"ר
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
5359-04
12/04/2013
|
בפני השופט:
יעקב פרסקי
|
| - נגד - |
התובע:
בנק הפועלים
עו"ד שלמה אנטר
|
הנתבע:
1. עו"ד יעקב סער - הנאמן
2. הכונס הרשמי
3. יוסף לוי - החייב
|
| פסק-דין |
ערעור נושה על דחיית תביעת חוב
צו כינוס ניתן ביום 18.11.04. החייב הוכרז כפושט רגל ביום 28.6.05. ביום 17.5.12 ניתן צו הפטר לחייב. הסכום העומד לחלוקה לנושים, לפני שכר והוצאות עומד על כי - 60,000 ש"ח. הדבר יאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור כ - 18%.
תביעת החוב שהגיש הבנק נדחתה בהחלטת הנאמן. כעולה מההחלטה, תביעת החוב הוגשה ביום 27.6.05. כיוון שצו הכינוס ניתן ביום 18.11.04, המועד האחרון להגשת תביעת החוב היה עד ליום 18.5.05. תביעת החוב הוגשה למשרדי הכונ"ר ביום 27.6.05. הנאמן מציין כי הבנק לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התביעה. הנאמן מציין כי שוחח עם ב"כ הנושה וציין בפניו כי רשאי הוא להגיש בקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב אולם הדבר לא נעשה. עוד מוסיף הנאמן כי הנושה לא פירט כל טעם לאיחור. לפיכך, נדחתה תביעת החוב שהגיש הנושה.
הנושה הגיש ערעור על החלטת הנאמן. לשיטת הנושה, רק ביום 3.5.05, החייב הודיע בהוצל"פ על צו הכינוס. לפיכך, סמוך לאחר מכן הוגשה לכונ"ר תביעת חוב, אשר הגיעה למשרדי הכונ"ר ביום 2.6.05. הכונ"ר אישר קבלת התביעה ביום 21.7.05. מאז ובמשך 7 שנים המתין הנושה להחלטת הנאמן אשר הגיעה לידי ב"כ הזוכה ביום 9.5.12. לפיכך, טוען הנושה כי שגה הנאמן בכך שלא קבע כי יש מקום להאריך המועד להגשת תביעת החוב.
הנאמן בתשובתו לערעור הנושה, מציין כי עילת הערעור הינה אחת בלבד, עילה ולפיה על הנאמן היה להאריך את המועד להגשת תביעת חוב. מציין הנאמן כי יכול ומצב הדברים היה שונה, אילו היה הנושה מגיש בקשה להארכת מועד, אולם הנושה לא עשה כן, והנאמן אינו רשאי להאריך מיוזמתו המועד. מוסיף הנאמן כי מדובר בבנק מהגדולים בישראל אשר חייב לבדוק את כל הפרסומים השוטפים בנושא צוי כינוס. לפיכך, התבקש בית המשפט לדחות את הערעור.
הערעור נקבע לדיון ליום 8.11.12. בהעדר התייצבות הערעור נמחק. ב"כ הנושה טען כי לא התייצב לדיון שכן הזימון הגיעה למשרדו לאחר מועד הדיון (ביום 14.11.12). בהחלטה מיום 27.1.13 אושרה בקשת הנושה לביטול החלטת המחיקה, אולם נקבע מנגנון בירור בכתב, בשל ההיקף הכספי של המחלוקת, לאחור הסכום הנמוך לחלוקה לנושים, הכרעה בכתב אלא אם כן יודיע מי מהצדדים כי עומד הוא על קיום דיון, אולם לא התקבלה כל הודעה שכזו. לצדדים התאפשר להשלים טענותיהם בכתב. הנושה לא ניצל זכות זו. הנאמן, השלים טיעוניו.
דיון
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.
אין מחלוקת כי תביעת החוב הוגשה באיחור, מספר שבועות לאחר חלוף שישה ח ודשים מיום צו הכינוס. אין מחלוקת כי הנושה לא הגיש בקשה להארכת מועד להגיש את תביעת החוב.
אילו היה הנושה מגיש בקשה להארכת מועד, והנאמן היה דוחה בקשה זו, יכול ומצב הדברים היה שונה, ובית המשפט היה מתערב בקביעה זו. יש להעיר כי גם במקרה שכזה אין הדבר וודאי, שכן עסקינן במוסד בנקאי מהגדולים במדינה, אשר חזקה עליו שעוקב אחר פרסומי הכונ"ר ואינו מסתפק כטענת הנושה, בהמתנה להודעת החייב לתיק ההוצל"פ הרלבנטי. בכול אופן וכאמור, לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד.
הנושה לא הגיש בקשה לארכת מועד, והנאמן אף ציין למעלה מהצורך כי הדבר הוצע בשיחותיו עם ב"כ הנושה. בהעדר בקשה לארכת מועד, טענת הנושה כי היה על הנאמן להאריך המועד אין לה על מה לסמוך, ובכול אופן, משהחליט הנאמן כי התביעה נדחתה ללא שהוגשה בקשה לארכת מועד, לא ניתן לקבוע כי בכך נפלה טעות אשר על בית המשפט לתקנה.
לפיכך, דין ערעור הנושה להידחות.
בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.
ההוראה לכונ"ר על עיכוב חלוקת הדיבידנד מבוטלת החל מיום 2.6.13, כלומר לאחר מועד זה יהיה רשאי הכונ"ר לבצע את חלוקת הדיבידנד, על מנת לאפשר לנושה זכות לביקורת שיפוטית בערעור שהוא זכאי להגיש לבית המשפט העליון.
ניתנה היום, ב' אייר תשע"ג, 12 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.